שבת שובה תופסת מקום ייחודי בלוח השנה היהודי: הפוגה קצרה בין שני הימים הגדולים, ראש השנה ויום הכיפורים, המעניקה לנו הזדמנות לעצור ולהרהר במקום שבו היינו, לפני שאנו ממשיכים אל הצעדים הבאים במסע. ואולי יש מסר לרגע הזה החבוי בפרט שנראה לכאורה מוזר בפרשת התורה שקראנו רק לפני ימים אחדים
ביום השני של ראש השנה אנו קוראים את סיפור העקידה. אנו מבינים מדוע. נכונותו של אברהם להקריב את בנו האהוב מייצגת מעשה כמעט בלתי נתפס של אמונה ומסירות. אנו מלווים את אברהם ויצחק במעלה ההר; אנו שומעים את המלאך קורא: "אברהם, אברהם", ומצווה עליו שלא לפגוע בבנו; ואנו רואים את האיל שנאחז בסבך, ומועלה לעולה במקום יצחק.
ודאי שכאן היה ראוי שהקריאה תסתיים. ובכל זאת, אנו ממשיכים לרשימה שנראית לכאורה שגרתית לחלוטין של לידות במשפחתו המורחבת של אברהם: "את עץ בכורו, ואת בוז אחיו..." — עד שלבסוף נאמר לנו שבתואל הוליד את רבקה. מדוע לכלול פסוקים שנראים חסרי קשר באופיים בקריאת התורה הציבורית של יום נשגב כל כך?
הרב סולובייצ'יק הציע הסבר רב־עוצמה. העקידה זה עתה התרחשה. היה זה אירוע מטלטל עולמות, מפגש בעוצמה רוחנית יוצאת דופן. אנו עשויים לדמיין שלאחר דבר כזה, העולם לעולם לא יוכל פשוט לחזור לשגרה.
ובכל זאת, הוא חזר. נולד עוץ. אחר כך בוז. אחר כך קמואל. עוד ילד, עוד יום. החיים נמשכו. עבור כל השאר, הכול נמשך כרגיל. וזו, הציע הרב סולובייצ'יק, בדיוק הסיבה שאנו קוראים את הפסוקים הללו בראש השנה. הסכנה הגדולה ביותר של הימים הנוראים אינה שלא נתרגש. התפילות, השופר והאווירה כמעט בהכרח משפיעים עלינו. הסכנה היא שלאחר שהתרגשנו והתעוררנו, נישאר בדיוק במקום שבו היינו קודם.
בשבת שובה, האתגר הזה נעשה דחוף במיוחד. הנביא הושע קורא אלינו: "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'". אל תבואו בידיים ריקות. ואולי זהו גם האתגר של פרשת האזינו. משה רבנו קורא לנו לא רק לשמוע את דבריו, אלא "שימו לבבכם לכל הדברים האלה" (דברים ל"ב, מ"ו). השמיעה אינה מספיקה. ההשראה חייבת להפוך לשינוי.
ככל שיום הכיפורים מתקרב, כל אחד ואחת מאיתנו יכולים לשאול שאלה פשוטה אחת: מה אני לוקח איתי? התחייבות אחת, מערכת יחסים אחת שעליי לתקן, תחום אחד בתפילה או בתורה שעליי לחזק, צעד מעשי אחד שיבטיח שכאשר הימים הנשגבים הללו יעברו, החיים לא פשוט יחזרו להתנהל כרגיל.
הימים הנוראים צריכים לטלטל אותנו. אך חשוב מכך — הם צריכים להניע אותנו קדימה.
שבת שלום, גמר חתימה טובה!
